החלטה בתיק רע"פ 2057/04

           המבקשת הורשעה בבית-משפט השלום, על-פי הודאתה, בשורה ארוכה של עבירות מרמה, זיוף ועבירות נוספות שנמשכו על-פני ארבע שנים והביאו לה רווח כספי ניכר. נגזרו עליה עשרים-ואחד חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים. המבקשת ערערה על גזר הדין, ובית-המשפט המחוזי - בפסק דין מנומק שהתייחס הן למעשי המבקשת הן לנסיבותיה האישיות - החליט כי אין מקום להקל בעונשה. נימוקי בית-המשפט מפורטים בפסק דינו ואין צורך כי אחזור עליהם.

           היום - יום שישי, 27.2.04 - הגישה המבקשת בקשת רשות לערער על פסק-הדין האחרון, ועימה בקשה לעיכוב ביצוע עונשה שיחל ביום ראשון, 29.2.04.

           דין הבקשה להידחות. כידוע, טענות נגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות עילה למתן רשות-ערעור לערכאה שלישית אלא במקרים נדירים ומיוחדים שעיקרם שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש המסוים (ראו: רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם; רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם; רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). עניינה של המבקשת אינו נופל לגדר חריגים אלה. בקשתה נסבה על נסיבותיה האישיות - נסיבות שנשקלו באריכות ובכובד-ראש בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי - ועל שגגות שנפלו לטענתה בשיקוליו של בית-המשפט המחוזי. אלה, כאמור, אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. למעלה מן הצורך אעיר, כי גם לגופם של דברים לא נמצא לי כי העונש שנגזר על המבקשת עונש הוא החורג מגדר הענישה הראויה בגין מעשיה ובנסיבות העניין. 

           הבקשה נדחית.

           ולא אוכל לסיים בלא להעיר הערה זו: פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 18.2.04, ולבקשת בא-כוחה, עו"ד וישניא, עוכב ביצוע עונש המאסר עד ליום ראשון  29.2.04. מסתבר המבקשת השתהתה עד הרגע האחרון והגישה את בקשתה בתוספת בקשה לעיכוב ביצוע רק היום, יום שישי, 27.2.04. הערתי כבר בעבר כי ניסיון זה של בעלי-דין ובאי-כוחם להעמיד את בית-המשפט בסד-זמנים בלתי אפשר ניסיון פסול הוא.

היום, ה' באדר תשס"ד (27.2.2004).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: